המסע שציפינו לו שבוע
מסע ההלוויה היום, אינו מסע. אלא נהיגה עד לבית העלמין, ומפתחו ועד לקבר, הדבר דומה אצל כולם. אבל ליווי הדגלים דמשום מה ניפנוף הדגלים שהיה עד מספר ימים קודם, הבעת תמיכה או התנגדות, הפיל את המתרס שהיה בין המנפנפים בינם לבין עצמם. וכמו שבתנ"ך משתמשים בתיאור, "ותשקוט הארץ ארבעים שנה" מקווים אנו שנתעלה על מספר השנים, ויהיה זה לנצח.
בהלוויה הייתה נוכחות גדולה מאוד, בהתחשב במצב הבטחוני ששרר בתקופה זו, ואכן נדרשנו להשתטח על האדמה בעקבות התראת צבע אדום.
גלעד שלי, שלנו ושל כולם.
לא כולם יודעים, ששמך המקורי, אם אפשר להיקרא מקורי לשם שבו יצאת מבית החולים העמק בעפולה, היה "מכאל", בסדר... נראית כמלאך, אבל זו לא סיבה לזה שלקחו אותך מאיתנו כל כך מוקדם. תאמר להם שם למעלה, שהסיפור פשוט יותר מכפי שהוא נשמע. תאמר להם שאמא ואני התלבטנו רבות באשר לשם שנעניק לך בצאתך לאויר העולם, וקשה היה להחליט עד לצאתנו משם, ולכן נבחר השם הזה, ואינני זוכר למה דווקא שם זה.
מכל מקום, לאחר מחשבה עמוקה הוחלט לשנות את שמך לגלעד. מי זה היה גלעד שנקראת על שמו, אינני יודע, מה שאוכל לספר שהשם הזה נבחר, כי שם המיילד נעם לאמא, והיא בחרה בשם זה.
אז תגיד להם למעלה, שיחזירו אותך מהר לכאן, כי אתה עבורם לא מלאך! עבורינו כן!
אמנם כמלאך, ריחפת במטוסים לכל קצוות העולם, אבל את נוכחותך בעולם הצבת כגל של יצירה בכל תחומי חייך, והם עדות לכך שנועדת להיות כאן, כאן בעולמנו היפה שדאגת לשמרו ולהנציחו בתמונות משגעות, ומזוויות לא שגרתיות. כמו אותה ציפור, העומדת על רגל אחת, בעוד השנייה מגרדת את האוזן.
ובכלל, כל הספרייה שקראת לה "מאחורי התמונות" ובה הסברת בדרכך המיוחדת, למה ומדוע התמונה זכתה למקומה בארכיון הזה.
אוי, חבל שלא נשארת עוד ועוד, כדי שתמצא זמן לתאר בדרך מלהיבה זו, תמונות רבות מעשייתך העשירה, בזמן כל כך מעט שעסקת בה. כי הצילום היה אהבתך הגדולה, אבל סירבת להופכו לעיסוק שיפרנס אותך, כי בשלב מסויים העיסוק לפרנסה הופך את הנושא למאוס ומעיק.