פרידה מגלעד

 פרידה מגלעד שלי, שלנו ושל כולם 

גלעד זה כפיר.

גלעד נוצר מחיבור של שניים, 

יצירת פאר של אמו ואביו, 

בשולי הגלקסיה של מלחמת יום הכיפורים, 

אי שם במרומי העיניים של המדינה, 

שם נוצר הגל-עד שנולד כאשר המריא למרומים 

בנתיב השלום בגינת העדן מצידו האחד של נהר הסמבטיון, 

המגן על הגן של אדם וחוה, 

אל מול ביתם של דרי המחילות.

גלעד זה כפיר.

כפיר נוצר מפיתרון של שניים,

יצירת הפשרה של אביו ואמו, 

בשולי שביל החלב אל התא המשפחתי, 

אי שם בלהט הויכוח מה נכון יותר לכותרת שתינתן לו,

האם שם שחיים יוסיף או שם שיוסיף חיים. 

הויכוח לא הוכרע, 

ולבסוף התפשרנו לגור האריות, 

הרי בגורים חפצנו לאריה ולביאה שנינו.

ואכן, 

בתום תקופת הריון של יצורי אנוש, 

נולד הכפיר הצעיר והראשון והבכור לאמו,

מיד לאחר הצום של בן אחי-קם. 

הכפיר היה כה מיוחד, 

שלא יכולנו ליצור שני לו, 

וכך חיינו איתו, 

לצידו ומסביבו ארבעים ושמונה שנים.

גלעד זה כפיר.

בטיול ביער או בערבות הספארי, 

בצפייה בדיירים שבהם, 

מתפעלים אנו מנוכחותם ובמיוחד מריצות הספרינט לתפיסת טרף למאכל, 

אבל מתמוגגים אנו למראה של כפיר או שניים, 

הייצור שמחבב עלינו את כל עולם החי, 

רק בגלל שאנו סלחניים למשובותיו, 

כי מי אם לא המשובה היא היא הנותנת את התשובה לשמחת החיים העולה ממנה.

את גלעד קשה היה לתפוס ברגע של רצינות הנובעת מחקירה של משמעות החיים, 

קל היה יותר לראותו רגעים אין סוף מתבונן וחוקר בנבכי מנוע רב צילינדרים, 

או בנסיון להפיק ממנוע רקטה יותר עוצמה, 

או מתעמק בקומפוזיציה לאובייקט היעד.

אצל גלעד, 

משמעויות החיים המולידות מטרות, 

שונות מאשר אצל מרבים מבני האדם. 

את משמעויות החיים של גלעד קשה להסביר ולתאר, 

אם לא משתמשים בהגדרת המטרות, 

וגם אז לא ניתן להבין את המשמעות, 

אם לא מצליחים להפנים את חשיבות המטרה.

גלעד עבד באי.סי.איי. כדי לטייל בעולם, 

ואכן הוא ביקר והרבה בכל היבשות מלבד הקטבים. 

לא מזמן הוא הגשים את חלומו לביקור בקוטב הצפוני, 

וכשהוא חזר משם מלא התלהבות, 

הוא כבר תיכנן את הקוטב הבא, 

ונידברנו לחבור לכך בקרוב.

ואז לאחר מספר שנים כמהנדס שירות באי.סי.איי, 

נולד החלום למכונית הנחשקת ונוצרה מטרה לרוכשה במקור, 

ולשם כך חיפש משקיע, 

ומצא תפקיד דומה דרך חברת אורפק לניהול שירותי תידלוק לציי רכב, 

וכך הוא הגיע לארצות הברית של אמריקה. 

הוא תיכנן לשהות שם שלש שנים, 

מספיק זמן לרכישת מכונית הקורבט מודל 79, 

והשיג אותה כעבור שנה וחצי.

אבל שלוש השנים צמחו לכמעט עשר שנים, 

אילו לא היה מהפך בחירות בעליית הרפובליקנים ובנשיאותו של טראמפ, 

ייתכן והיה נשאר שם עוד ועוד.

הוא סירב להנפקת גרין קארד, 

בכל פעם שדיברנו על כך, 

הוא ענה שחבל להתאמץ בכך, 

כי הוא לא מתכוון להישאר שם, 

הוא רצה לחזור הבייתה.

כן, 

הוא חשב לחזור הבייתה, 

אבל זה מה שגלעד השקול, 

המתגעגע והאוהב את הארץ ואת האווירה שבה, 

חושב מדי פעם, אבל בכל פעם נולד כפירון קטן 

שמתבטא גם בחיבור לאנשים שנגעו בו בניכר, 

כמו שהיו רבים שנגעו בו, 

היו רבים יותר שהוא נגע בהם.

כן, 

זה טבעו של כפיר. 

זה טבעם של חיות גם אם הם גדולות, 

וכשאומרים חיות, הכוונה גם לעופות וציפורים ולדרי המעמקים, 

כי אין קץ לתרומתם להתרוממות הרוח של האדם, 

ובמיוחד לאחד הכפירים שבהם, 

ואני מכיר רק כפיר אחד. 

ואני הכרתי רק כפיר אחד. 

ואין כפיר נוסף. 

ואם יהיה לא אאמין.

גלעד חזר לארץ, 

ולאחר תקופת הרצה שכללה בעיקר טיפול בכל השינוע של הכבודה שרכש בחרן, 

והטמעתה כאן בארץ האבות - ישראל, 

מצא את מקום העבודה בניקון אשר במחוז אינטל, בעיר קרית גת

הוא חשב אולי שמהגת יגיע היין, 

אבל אל דאגה - זה הגיע ממקור אחר.

לא מזמן חגגנו ריטה ואני את יום הולדתו ברחבה שמחוץ לדירה בנתיב העשרה, 

אל מול המגדל של דרי המחילות, 

המגדל ששימש אותם כרוגלה אחר אדם וחוה והגן שיצרו.

ומה היה בתפריט? 

פשטות מענגת - מספר אומצות עסיסיות, 

מספר חצילים על האש שמהן רקחה ריטה סלט של חצילים,

ועגבניות פרוסות וקצת טחינה שרקחתי עוד בבוקר,

עונג בלתי רגיל - וכמובן יין.

זה היה החג האחרון, 

ובטעות חשבנו שאנו רק בדוכן הראשון בתערוכת התענוגות אשר בעדן, 

ונכונו לנו שנים רבות לשחזר את ההצלחה. 

אבל, אמרתי לגלעד, אתה יודע שאנו נפגשים בתאריך היסטורי, 11 לספטמבר, 

כי בתשיעי גלעד הלך לישון לאחר משמרת לילה, אז קבענו ליום שני.

וביום החג האחרון, חג שמחת תורה, 

כשהזמן התקדם אל עבר שעת הבשורה המרה, 

היו מספר הזדמנויות לבחוש בכל המילים, 

הזכרונות והתיזמונים בחיינו ולתת להם פרשנויות המושפעות מהמתח ואי הידיעה וחוסר השליטה שלנו על הנעשה.

אז מה משך את גלעד להגיע לאיזור ההוא? 

גלעד רצה לגור קרוב למקום העבודה התובעני שהיה לו, 

מחזור של ארבעה ימי עבודה סביב השעון ולאחר מכן ארבעה ימים של מנוחה, 

באיזו פינה נסתרת במדינה לתפוס את "כוס החורבות" יחד עם חברו הטוב ירדן, 

שאיתו קפץ לאיסלנד לשלשה ימים

בפיסת הזמן שבין משמרת למשמרת בעבודתו באירלנד, לשם נשלח בעל כורחו, 

לאחר שניסה את כל התחבולות להתחמקות מהמשימה מעבר לים.

אבל לא רק התעסקות עם צילום ציפורים היו לו בראש בזמן החופשה שלו. 

משימת היובל שלו הייתה קשורה לג'ינקי, 

אהובתו אשר נושאת ברחמה את בתם, 

בהקפצה לרופא כזה או אחר, 

או בחידוש הויזה שנותרה תקועה במערכת שממילא אינה מצטיינת ביעילות ביצוע.

והאהובה שלו שואלת כל ציפור שחולפת על פניה, 

"ציפור חמודה, 

היכן אהובי שגם אוהבך? 

מי יקחני לרופא? 

ומי ינציח את דמותך על החיישן העצום במצלמתו?" 

ואת הציפור תצייצי לה בעברית צחה אשר היא לא תבין, 

ותוסיפי ציוצים שלבטח אותם תבין, 

ואשר אולי ינטעו בה תקווה שהקשבת לה ותעבירי הלאה.

ג'ינקי בתי היקרה, 

אכן כן, 

קיבלתי ושמעתי את הציוצים, 

ואפילו הבנתי אותם, 

הסירי דאגה מלבך, 

את בידיים הכי דומות לידי אהובך, 

ואשתדל לעשות הכל להשתוות לידיו.