בהגיעו לגיל שנה ותשעה חודשים, התגרשנו אמו של גלעד ואני, לאחר שקיימתי הבטחה לפני שנישאנו, שאסכים לגירושין ללא הטלת מכשולים כאשר אתבקש לכך. וביום המיועד, מלווה בחמותי ז"ל, הלכנו יחד למשרדי הרבנות בתל אביב, והתגרשנו.

כאשר מישהו מבקש את השמיים ועונה לו אתה, שקשה לך להגיע, אתה נשמע אמין, כאשר הוא מבקש את התהום, ועונה אתה קשה לי להסתכן בכך, אתה מובן ומסכימים לטיעונך, אבל כאשר מבקשת ממך האשה שאתה עומד להינשא לה, האם תסכים לגירושין ללא הטלת מכשולים באם לא תרצה להישאר במסגרת, אתה עונה בפשטות, כן! כי אינך יכול לכפות על כל אדם שהוא ובוודאי על אדם אהוב, את חברתך או את המסגרת שבה אתם חיים.

אבל, כאשר עשית זאת ונענית לבקשה חריגה במקצת לקראת הכרזת נישואין, הבטחת שיחרור מהמסגרת, ולאחר מכן נתבקשת לממש את הבטחתך, האם אפשר להאשימך בפירוקה?

אבל, אליה וקוץ בה! גלעד לא הבין כך את הדברים, בשנות ילדותו הראשונות, הוא אפילו לא הבין, שכשאוהבים מישהו, עושים שטויות.

מלבד מקום מגורים זה ברמת גן, עברה המשפחה המצומצמת, למספר מקומות בעיר זו, עד שהוחלט לעבור לפתח תקוה, וגם שם דגמו מספר דירות ושכונות, ואז חזרה לרמת גן, משם המריאו לצפון, חזרה לנוף הגליל, ממש לפני תחילת לימודי התיכון של גלעד.

אבל, עד שהמריאו לשם, נוסף נוסע אחד, ולאחר הנחיתה בנוף הגליל נוסעת קטנה נוספת הצטרפה למשפחה.

אז כמו שהכותרת הבטיחה, הנס אכן לא קרה. למרות שם הרחוב שבו גרנו, ולמרות התמיכה החזקה שלי בשמו של הרחוב, לא הצלחנו שנינו לנווט את הספינה לחוף מבטחים. לא מאיר בעל הנס, ולא מאיר שלו ולניסים אין קשר.

To Gilad Kafir who has gone and remained

אודות גלעד