Yossi Pur 40

חברים לצילום

Lorem ipsum dolor sit amet, consectetur adipiscing elit. Ut elit tellus, luctus nec ullamcorper mattis, pulvinar dapibus leo.

תמר עמית מספרת

הכרתי את גלעד לפני הטיול לקניה. נפגשנו לצלם והתחלנו לקשקש. היו לנו שיחות מוזרות שאף אדם חיצוני לא היה מבין כנראה - שיחות שיש לי רק עם החברה הכי טובה שלי, אותה אני מכירה כבר 20 שנים.
זה הרגיש כאילו אנחנו מכירים כל החיים. חפרתי לגלעד איזה ציוד לקחת לגרינלנד. ואוו, כמה סבלנות היתה לו אלי.
בסוף אחרי כל החפירות הוא פשוט הגיע אלינו הביתה עם תיק ענק מלא בציוד והתחיל להוציא עדשות ומצלמות. ״תקחי את זו ואת זו.
אולי גם את זו. את זו אולי אל תקחי כי אז תהיה לך התלבטות, אבל אולי תקחי שיהיה...״.
כזה היה גלעד, נתן מזמנו, נתן מעצמו, נתן מכל מה שהיה לו ולא ציפה לקבל שום דבר בתמורה.
אחרי שגלעד נתן לי את משקולת ה-400 2.8 לטיול בקניה, הוא הצליח להחדיר את המחשבה לרכוש 400 חדשה.
בסופו של דבר החלטתי והזמנתי, הוספתי כמובן גם מצלמה תואמת.
כשהעדשה והמצלמה הגיעו (חצי שנה לאחר מכן), נסענו גלעד, שוקי ואני לאילת למסע השופינג שלנו, כל אחד במטרת קניה אחרת.
לאחר שהגענו לחנות וקיבלתי את הקופסה עם העדשה והמצלמה היקרות ואחת הרכישות החשובות בחיי, עמדתי לשלם בקופה.
כשהסתובבתי, הציוד כבר היה מחוץ לקופסה, מורכב ובבדיקה! :))) לא היתה לו שום מחשבה על טקס הפתיחה המיותר שכולנו כל כך אוהבים.
רק לצלם כבר!!
את טוב לבו אזכור תמיד.
הלוואי שנהיה כולנו יותר כמו גלעד.

נגה לוונשטיין מספרת

הכרתי את גלעד בקבוצת ספארי צילומים בטנזניה בפברואר 2022.
ירדן, גלעד ואני התחלנו לתקשר בוואצאפ עוד לפני הטיול על רקע ההכנות וגם (איך לא...) הקורונה. אני זוכרת שהתכתבתי עם גלעד יום לפני הטיול - השווינו סטטוס תיקים וציוד צילום והוא היה מודאג מהציוד הישן שלי והציע כל הזמן להביא לי מהארץ ציוד נוסף שהיה לו (גרתי אז בניירובי והצטרפתי לקבוצה רק לאחר הגעתם לטנזניה).
הוא היה חייב לדעת שיהיה לי את הציוד הטוב (אבל מה לעשות - ניקון, ואני נאמנה לקנון שלי), והיה מוכן לסחוב ולהביא הכל.
היה עבורי מרגש ומשמח לפגוש גם את ירדן וגם את גלעד בארושה סוף סוף אחרי כל ההתכתבויות. באותה מידה היה לי חבל להיפרד כשכולם יצאו לשדה התעופה ואני נשארתי בטנזניה...

הצילומים של גלעד מהמסע בטנזניה, בעיקר של גורי הצ'יטה אהובים עלי מאוד, אולי בגלל שהייתי שם וראיתי כמה הוא היה מוכן להשקיע, לשכב בזויות בלתי אפשריות לאדם בגובה שלו, ולמקסם כל פריים. פשוט אותו.
מעולם לא ראיתי אותו בלי חיוך (רק אם התנאים לצילום היו קטסטרופה...)

אבי זוארץ מספר

הוא רצה למכור לי את העדשת 400 ממ שלו הכי כבדה בהיסטוריה האנושית/
הכרנו בפייסבוק והוא הציע לי לבוא לבדוק אותה שהוא היה גר בראשון לציון את האמת שמעולם לא הכרתי אדם עם לב ככ רחב ואיש ככ טוב מבלי שאפילו הכרנו נתן לי את העדשה שלו לבדיקה ומפה לשם הפכנו להיות חברים טובים! יש מלא סיפורים אבל סתם נקודה מצחיקה שהוא היה ככ פרפקציוניסט ואפילו על תמונה שלי שבאמת ככ הרבה אנשים אהבו הוא הסתכל ואמר לי שזה פשוט נחמד וזה היה פשוט קטע משעשע שפשוט מזכירה לי אותו , גלעד יזכר בליבי בגלל טוב הלב שלו, הנתינה, החכמה (הוא היה חכם בטירוף), את הירידה לפרטים, את המקצועניות, אבל אני חושב שהלב שלו הטוב זה הדבר הכי חשוב מכל שאר הדברים זכיתי וזכינו להכיר אדם ככ מיוחד ואזכור אותו לנצח! צילום מיוחד שיחרת בי הוא, הצילום של דוב הקוטב האחרון פשוט נגע בי ברמות

רועי גליץ – מדריך צילום

הדרכתי אותו בקניה ובשפיצברגן
וואו….. יש כל כך הרבה.
אבל בשבילי זה הלב הענק שלו, איך שתמיד עזר לכולם, השאיל ציוד צילום יקר, לא היסס בכל בקשה ואיך שאהב את הטבע והעולם.
אין אנשים כאלה. זיכרון שישאר לי ממנו, הוא..
שהוא הפך את כל מי שסביבו לאדם טוב יותר.
שהוא תמיד יהיה איתנו לנצח. צילומים טובים ממנו - יש הרבה כל כך.
נרים תערוכה לזכרו של כל הצילומים האלו

חזרה לנקודת המוצא