השבעה כהמשך לששת הימים
השבעה, הוא הרעיון הטוב שהומצא על ידי מי שלא יהיה. לעיתים, החיים זורמים במקביל, בין אלה שנותרו, לזה שחסר. ובדרך של ישיבה במקום אחד ומפסיקים את כל הסחות הדעת של היום יום, ומאפשרים לאלה שנגעו בזה שהלך מאיתנו, לספר ולדבר עליו, הם חושפים צדדים רבים שלא הכרנו עליו.
השבעה, הינה מושג מקובל בתהליך ההחלמה של תחושת האובדן, ובמקרה שלנו, גם תחושת האסון. במקרה שלנו, נוסף שלב נוסף, מלחמת ששת הימים, כי אכן במלחמה היה כל העם, ואנו נלחמנו על השאלה ...
איפה גלעד? ומה בעצם קרה לו, ובאיזה נזק גופני הוא יצא מזה. לא שזה חשוב היה לו, אבל לנו זה חשוב לאין שיעור, כמו לכל אחר שהיה במצבינו.
לי היה הדבר חשוב, עקב האסון שקרה לי בעת שאבי חיים יוסף זצ"ל, נדרס ונמחץ על ידי משאית, ולנו לא הותר כלל לראותו לפני קבורתו.
אבל נגאלנו מייסורים אלה.
אתה יודע, גלעד. ההקבלה שסערה בראשי, מדי פעם במהלך בימים הראשונים, וגם עתה למעלה משלשה חודשים לאחר לכתך, היא בין אובדנך כבני הבכור והיחיד, ולבין אובדנם של הוריי את בנם הבכור והיחיד גם הוא באותם ימים, בעלייתם ארצה מתימן. אובדנו של אחי הגדול, שנעלם מחיי משפחתינו עוד לפני שהמשיכה להתרבות. אני הגחתי לעולם רק 17 חודשים לאחר לכתו.
ההבדל הוא, שהורי שהיו אז צעירים, סבתא בת 14 וסבא בן 17, יכלו עוד להתנחם בנו שנולדנו לאחר מכן, אבל אני? רחמי נסגר, ועליי עכשיו להתנחם במה שיש, כך אומרים...
אבל כיצד אפשר להתנחם במשהו שאינו המקור או לפחות עם חותמת נוטריונית, נאמן למקור?
אם להתנחם בקיימותו של מישהו, פירושו הוא שהמישהו הזה משלים את החור שנוצר, הדבר רחוק מאוד מכך. חור שנוצר, לא יסתם, ובור שנפער לא יתמלא מחדש, ואם הכוונה שיבוא מישהו שישכיח את חסרונך, אין הדבר נכון כלל ועיקר. החור והבור יוותרו כשם שנוצרו ברגע שהלכת...
לדבר איתך הייתה חוויה, לראות את מוחך פועל, היה מרתק. כמו לחזות את העתיד בעודך הווה. מבטך היה ממוקד, אך ראייתך היתה רחבה מאוד. כמו שסיפר אחד מחבריך לעבודה, כשהתעמתתם עם מערכת גדולה מאוד בעוד תקלה עלומה עצרה אותה מלפעול, מספר החבר, שלא רצת מיד לנבור ולהזיע במציאת מקור התקלה, אלא ברוגע בלתי רגיל שאתה מצטיין בו, הבטת אל מול פני המערכת, ולאחר מבט קצר, ניגשת ישר למקור הבעייה, ופתרת.
אם פיתחת תחביב מסויים, ומישהו פנה אליך בגינו, מיד שלפת את כל המידע שאגרת רק אתמול, ושטחת בפניו כל זאת...
אבל זה גם מה שהגבת כאשר מישהו שאל אותך על בעייה שיש לו בתחום שאתה בקיא בו , בין מתוך מקצוע, בין מתוך תחביב, ובין מתוך חקירה של דבר שנחשפת לו בעבר, ואם לא היה, יצרת עתיד מיד.
לא אשכח את הימים שבהם הייתי בא ולוקח אותך בתורי לביתי, ובזמן שהותינו באוטובוס הרצית לי על מערכת השמש, ועל תחומים רבים אחרים, ופעם אחד הבכת אותי, בקטנה, כאשר הסברת בפרוטרוט כיצד מביאים ילדים לעולם, כמובן שלא מהברך, וכל האוטובוס מסתכל עלינו ונדהם מהחשיפה. אני חושב שלא מעט מהם לא ידעו על כך עד אותה הרצאה.
זה מה שהגדיר אותך טוטאלי, בכל תחום שעסקת בו, וגם בצילום, טוטאליות שהצעידה אותך למקום שממנו המראת למרומים.