ערב טוב ניו יורק
חבריו של גלעד מארצות הברית, ערכו ערב הצדעה והתרמה לזכרו של גלעד, ולתמיכה בבת זוגו.
כתבתי את הדברים הבאים, שהוקראו על ידי המארגנים בפני כל החברים שנכחו באירוע.
ערב טוב ניו יורק.
ערב טוב לכם,
משפחה יקרה.
אמנם,
קשרים ביולוגיים אין בינינו,
אבל עם אהבה ששוררת ביניכם לגלעד,
אין ספק שאתם משפחה אחת גדולה...
וגם אני אוהב את גלעד.
אז שלום לכם משפחת גלעד.
הרבה רגעים שחוויתי בחודש האחרון,
הביאוני להבין עד כמה היה בני גלעד,
גדול ברוחו ובטוב לבו,
ורחב אופקים בידע ותחומי פעילות.
ידעתי שגלעד היה חכם,
נבון ומבריק,
מלא חוש הומור ושמחת חיים,
נוח לבריות,
והבריות היו נוחים לו גם אם לפעמים היו כמה שלא,
אבל על כבודם הוא שמר כמו על כל אחד אחר.
וכשאתה יודע כל זה,
מסתבר שאינך יודע דבר עליו.
עד אשר אתה נחשף לאנשים בחייו ויחסם אליו,
עד שאתה נחשף לסיפורים של האנשים שנגעו בו בחייו,
ואיך הוא נגע בהם.
מסתבר,
שהאדם אינו יכול להיות מאופיין בתכונות מדידות בלבד,
תכונות עם כותרות,
או עם תקציר קטן.
אלא מהסיפורים עליו -
כי ממנו היה קשה להוציא במרבית הזמן,
ומה שקשור אליו,
הצניעות שלו לא תאפשר לו זאת -
הסיפורים שאתם,
אתם ששהיתם איתו יותר מבני המשפחה שלו.
אתם הם שיכולים להחיות אותו בנו.
אנו מסוגלים לבלוע כמויות עצומות של מידע וסיפורים על גלעד,
ותמיד נישאר רעבים לזה.
היום,
יומיים לפני תום השלושים,
במהלך שיחה עם ג'ינקי אהובתו,
נזכרנו עד כמה היה גלעד בתקופה האחרונה,
רגוע ושלו מאוד,
וזה לא משהו שרגילים היינו לו.
גלעד שהכרנו,
היה תמיד מתזז בין מספר נושאים ופעילויות במקביל,
ותמיד היה מסמר בכל מקום שהגיע.
ויומיים לאחר יום ההולדת שלו,
חגגנו בביתו בנתיב העשרה,
על דברים פשוטים וללא מילים גדולות.
בסך הכל היו שלשה סטייקים של אנטריקוט וחצילים על האש,
שאשתי פירקה אותם על צלחת ומעליהם פרוסות עגבניה,
קצת שמן זית,
וטחינה שהכנתי בבוקר,
וכמובן...
בקבוק יין מתוצרת משפחתית,
וזהו.
השקט והנינוחות,
והרוגע שבו חווינו כולנו,
השרה עלינו תחושה של סעודת הצדיקים בגן עדן,
ואכן חשבתי שאנו מתחילים סט בלתי נגמר של ארוחות באוירה שכזו.
היינו שם בנתיב העשרה מספר פעמים עם אותו המתכון,
אבל לא אותה אוירה רוגעת וקוסמית.
ג'ינקי אומרת לי היום,
שהיא זוכרת את היום הזה,
כי גלעד התכונן אליו מאוד במטרה ליצוק תוכן עוצמתי יותר לקשרים בינינו,
והוא התכוון להקדיש את כל תשומת הלב שלו למפגש.
גם תכתובת בינה לגלעד,
נענתה על ידו בזה,
שימשיכו אותה מאוחר יותר,
כדי לא להפריע לאוירה.
אז מסתבר,
שאנו היינו המסמר במפגש הזה,
וזו הייתה הסעודה האחרונה,
במקום שהפך מגן עדן לסדום ועמורה.
את האירוע לא יכולנו לחגוג בתאריך יום ההולדת שלו 9 לספטמבר,
כי בבוקרו של אותו יום הוא חזר ממשמרת לילה,
וכל אותו היום נתפש לצורך השלמת שינה.
וכך קבענו ליום שני 11 לספטמבר.
ובאותו מעמד,
בעוד אנו עומדים מסביב למנגל בחצר,
אוחזים בכוסות היין ולוגמים עוד ועוד,
אני אומר לגלעד,
אתה יודע שהיום הוא יום היסטורי? האחד עשר בספטמבר ההוא...
וזה היה בתחוש...
,
שמנסים אנו ליצוק תוכן חדש ליום הארור ההוא,
ביום של שמחה,
שלווה ורוגע.
רק פחות מחודש לאחר האירוע המדהים שחווינו באותו יום,
ניקרה במוחי הקודח,
שפעל מתוך אנרגיה שהלב הדואג שלי טיפטף,
ככל שחלף הזמן ללא מענה וללא מידע מגלעד...
המחשבה שיש משהו באחד עשר בספטמבר ההוא.
ובאותו הלילה,
העוקב לאותו יום מר ונמהר,
הבנו שהאחד עשר בספטמבר,
היכה גם בנו.
לא המטוס גדול הממדים המיס את הרצפה מתחתינו,
אלא הרחפן שהיפנט את בננו,
ששמט מאיתנו את היכולת להעיר אותו.
במבט לאחור,
או כפי שאנו נוהגים לומר,
בחוכמה שלאחר מעשה,
אנו נתפשים לפרטים הבודדים בכל אירוע כמשהו גדול מכפי שהוא באמת,
ולא מצליחים להביט על כל התמונה בכללותה.
חבר אחד שלו מ-ECI,
שבא לנחם בתקופת השבעה,
סיפר לי על החוויות שלו מגלעד בזמן ששוטטו בעולם לתחזוקת המערכות,
וכשהייתה מתעוררת תקלה,
גלעד לא מיהר לקבוע מסמרות באשר למקור התקלה,
אלא היה מביט למרחב כולו,
על כלל המערכת,
ושולח את ידו לנקודת הכשל בתנועה חדה והחלטית.
עבורי,
אחת התכונות החשובות של גלעד,
הייתה ראייה מרחבית.
בראיה מרחבית,
הוא יכל לקלוט את מורכבות הבעייה,
ולהביט באופן צר וחד מאוד אל מקורה.
בצורה מרחבית,
הוא ראה את האדם שמולו כחלק ממערכת גדולה,
אבל מיקד את מבטו בו.
כשמישהו ביקש משהו קטן,
או ששאל משהו באופן לא ישיר,
ושבעצם הסתיר משהו גדול יותר מחמת הבושה או החשש לקבל סירוב,
גלעד ראה את הדברים אחרת,
והציע את מרכולתו הרחבה ללא היסוס.
התכונה הזו של ראיה מרחבית,
איפשרה לגלעד,
להגיע להישגים גדולים גם בצילום,
על כל התחומים של נושא זה.
זהו סודה של מציאת הקומפוזיציה לכל תמונה,
ויחד עם זה להיות ממוקד בפרט המרכזי.
ראיה מרחבית אינה אופקית,
אנכית או אלכסונית.
ראיה מרחבית היא הכל.
ועבור השגת היעד,
גלעד יכול גם לשבת על הים,
כדי לתפוש ניבתן,
או לשכב על הקרח ולתפוס את האופק מעליו ויחד עם זה שמתחתיו,
גם אם פירוש הדבר שהוא טובל בבוץ.
זוהי ראיה מרחבית,
וזוהי מקצוענות.
אבל גם טוטליות.
שלעיתים מביאה את היוצר,
להתאחד עם המטרה,
ולשכוח את מקומו במרחב הטרף.
אינני יכול שלא להיות גאה בילד שכזה,
למרות שעכשיו אני עצוב,
עצוב וכואב מאוד.
ועכשיו,
בנימה קצת של הכרת תודה...
תודה לכם על שהייתם כר נרחב יחד עם גלעד,
שבו הזנתם האחד את רעהו,
ומה שיצר וגיבש את הפלא הזה עבורי - גלעד.
אני מודה לכם על האירוע שיזמתם,
ועל התוצרים החשובים ביותר שאפשר לחלום עליהם,
כמו הסיפורים והאנקדוטות שהיוו את הבסיס לקשרים ביניכם.
שלכם,
תמיד,
גם בארץ.
ללא שם...
אבא של גלעד.
וזה תואר ששווה הון.
15 לנובמבר 2023.
ניו יורק