שנתיים של חסד
חברו הטוב של גלעד - ירדן ליבנת, כתב פואמה מרגשת, המתראת את התקופה היפה שהייתה להם בשנתיים שקדמו לכך.
שנתיים של חסד
מדבר
לילה קריר, רוח נושבת
מליון כוכבים בשמיים
החושך עוטף, אין נפש חיה
מצלמים עם ניצוץ בעיניים
מצביע לעבר שבתאי
גדול במסך ככדור
משנים חשיפה ולפתע
רואים טבעות, בברור!
וגלעד זועק לשמיים
וגלעד תופס בראשו
רוקד וצוהל מאושר
גלעד לא יודע נפשו
ואני לא מבין, לא יודע
מה ירד משמיים לכאן
שזכיתי לשנתיים של חסד
שפגשתי את הנסיך הקטן
טנזניה
עדרי גנו עצומים נאספים
על גדת הנהר בגבולם
המים השוצפים, התנינים מחכים
טרוף מערכות שסוחף את כולם
גלעד נע כסופה
מצלמה מטרטרת בלי הרף
הוא מחליף עדשות, מצלמות
ועיניו כאריה שוחר טרף
ובתוך הטרוף הוא רואה ג׳יפ ירוק
פלטפורמה נושקת אדמה
רכב שטח ממש מקצועי
ועמדת צילום מדהימה!
והלב של גלעד מתרחב
והעיניים של גלעד נוצצות
הוא לוחש וחוזר ואומר לי
״את זה, את זה אנחנו חייבים לנסות!״
ושוב באפריקה
הג׳יפ דוהר בין השלוליות
הגשם והבוץ מתפרצים פנימה
כי הפעם אין ספסלים אין דלתות
המצלמות מכוונות קדימה
השעות נוקפות לאיטן
רק אנו נותרנו מעשרים רכבים
חצי גוף בחוץ עם ציוד הצילום
הצ׳יטה מתגנבת בצעדים חרישים
צהלות בהלה עולות מהזברות
הצ׳יטה רודפת במהירות הברק
המרחק כה קצר אי אפשר לצלם
נעמדים במהירות, הציוד נזרק
אך הצ׳יטה כבר כאן
והזברה מחרחרת
המרדף הסתיים
מילא, נצלם פעם אחרת
וושינגטון, היום שאחרי
חמש לפנות בוקר
טרמינל הטיסות כמעט נטוש
ערפל מכסה לאיטו את המסלול
וגשם קל מתחיל לרדת
אך בחוץ אין ערפל
בחוץ לא יורד גשם
כי רק כאן באולם
יורדות הטיפות לבדן
מסביב אנשים מחרישים
לא יודעים מה קרה בעולם
את השאול שעטף את העם
שליבו של גלעד כבר נדם
אני יושב לבדי בקצה שורת ספסלים
רק אני, וגלעד והגשם.
אחרי 26 שנים, העיניים שוב מצועפות
אחרי 26 שנים, העיניים שוב לחות
אחרי 26 שנים, הדמעות שוב זולגות
גלעד כפיר, 1975-2023
נתיב העשרה