פרידה מגלעד
הטקסט שלפניכם נכתב בפרידה מגלעד, בני, חברי, שלנו ושל כולם.
זהו מסע אישי שמחבר בין לידתו בשולי מלחמת יום הכיפורים ועד ימיו האחרונים.
סיפור שנע בין משחקי מילים של “גלעד” ו“כפיר”, בין ילדות והתבגרות, אהבות וחלומות, לבין המצלמה שתמיד ליוותה אותו.
זוהי פרידה שמספרת את עולמו הפנימי, את מסעו ברחבי העולם, את שובו הביתה – ואת הדרך שבה הפך בעינינו לא רק לכפיר, אלא לאריה, ולבסוף למלך החיות.
המסמך הוא מכתב אישי, אך גם עדות לזיכרון שיישאר צרור בצרור החיים.
גלעד זה כפיר.
גלעד נוצר מחיבור של שניים,
יצירת פאר של אמו ואביו,
בשולי הגלקסיה של מלחמת יום הכיפורים,
אי שם במרומי העיניים של המדינה,
שם נוצר הגל-עד שנולד כאשר המריא למרומים בנתיב השלום בגינת העדן מצידו האחד של נהר הסמבטיון,
המגן על הגן של אדם וחוה,
אל מול ביתם של דרי המחילות.
גלעד זה כפיר.
כפיר נוצר מפיתרון של שניים,
יצירת הפשרה של אביו ואמו,
בשולי שביל החלב אל התא המשפחתי,
אי שם בלהט הויכוח מה נכון יותר לכותרת שתינתן לו,
האם שם שחיים יוסיף או שם שיוסיף חיים.
הויכוח לא הוכרע,
ולבסוף התפשרנו לגור האריות,
הרי בגורים חפצנו לאריה ולביאה שנינו.
ואכן,
בתום תקופת הריון של יצורי אנוש,
נולד הכפיר הצעיר והראשון והבכור לאמו,
מיד לאחר הצום של בן אחי-קם.
הכפיר היה כה מיוחד,
שלא יכולנו ליצור שני לו,
וכך חיינו איתו,
לצידו ומסביבו ארבעים ושמונה שנים.
גלעד זה כפיר.
בטיול ביער או בערבות הספארי,
בצפייה בדיירים שבהם,
מתפעלים אנו מנוכחותם ובמיוחד מריצות הספרינט לתפיסת טרף למאכל,
אבל מתמוגגים אנו למראה של כפיר או שניים,
הייצור שמחבב עלינו את כל עולם החי,
רק בגלל שאנו סלחניים למשובותיו,
כי מי אם לא המשובה היא היא הנותנת את התשובה לשמחת החיים העולה ממנה.
את גלעד קשה היה לתפוס ברגע של רצינות הנובעת מחקירה של משמעות החיים,
קל היה יותר לראותו רגעים אין סוף מתבונן וחוקר בנבכי מנוע רב צילינדרים,
או בנסיון להפיק ממנוע רקטה יותר עוצמה,
או מתעמק בקומפוזיציה לאובייקט היעד.
אצל גלעד,
משמעויות החיים המולידות מטרות,
שונות מאשר אצל מרבים מבני האדם.
את משמעויות החיים של גלעד קשה להסביר ולתאר,
אם לא משתמשים בהגדרת המטרות,
וגם אז לא ניתן להבין את המשמעות,
אם לא מצליחים להפנים את חשיבות המטרה.
גלעד עבד באי.סי.איי. כדי לטייל בעולם,
ואכן הוא ביקר והרבה בכל היבשות מלבד הקטבים.
לא מזמן הוא הגשים את חלומו לביקור בקוטב הצפוני,
וכשהוא חזר משם מלא התלהבות,
הוא כבר תיכנן את הקוטב הבא,
ונידברנו לחבור לכך בקרוב.
ואז לאחר מספר שנים כמהנדס שירות באי.סי.איי,
נולד החלום למכונית הנחשקת ונוצרה מטרה לרוכשה במקור,
ולשם כך חיפש משקיע,
ומצא תפקיד דומה דרך חברת אורפק לניהול שירותי תידלוק לציי רכב,
וכך הוא הגיע לארצות הברית של אמריקה.
הוא תיכנן לשהות שם שלש שנים,
מספיק זמן לרכישת מכונית הקורבט מודל 79,
והשיג אותה כעבור שנה וחצי.
אבל שלוש השנים צמחו לכמעט עשר שנים,
אילו לא היה מהפך בחירות בעליית הרפובליקנים ובנשיאותו של טראמפ,
ייתכן והיה נשאר שם עוד ועוד.
הוא סירב להנפקת גרין קארד,
בכל פעם שדיברנו על כך,
הוא ענה שחבל להתאמץ בכך,
כי הוא לא מתכוון להישאר שם,
הוא רצה לחזור הבייתה.
כן,
הוא חשב לחזור הבייתה,
אבל זה מה שגלעד השקול,
המתגעגע והאוהב את הארץ ואת האווירה שבה,
חושב מדי פעם, אבל בכל פעם נולד כפירון קטן
שמתבטא גם בחיבור לאנשים שנגעו בו בניכר,
כמו שהיו רבים שנגעו בו,
היו רבים יותר שהוא נגע בהם.
כן,
זה טבעו של כפיר.
זה טבעם של חיות גם אם הם גדולות,
וכשאומרים חיות, הכוונה גם לעופות וציפורים ולדרי המעמקים,
כי אין קץ לתרומתם להתרוממות הרוח של האדם,
ובמיוחד לאחד הכפירים שבהם,
ואני מכיר רק כפיר אחד.
ואני הכרתי רק כפיר אחד.
ואין כפיר נוסף.
ואם יהיה לא אאמין.
גלעד חזר לארץ,
ולאחר תקופת הרצה שכללה בעיקר טיפול בכל השינוע של הכבודה שרכש בחרן,
והטמעתה כאן בארץ האבות - ישראל,
מצא את מקום העבודה בניקון אשר במחוז אינטל, בעיר קרית גת.
הוא חשב אולי שמהגת יגיע היין,
אבל אל דאגה - זה הגיע ממקור אחר.
לא מזמן חגגנו ריטה ואני את יום הולדתו ברחבה שמחוץ לדירה בנתיב העשרה,
אל מול המגדל של דרי המחילות,
המגדל ששימש אותם כרוגלה אחר אדם וחוה והגן שיצרו.
ומה היה בתפריט?
פשטות מענגת - מספר אומצות עסיסיות,
מספר חצילים על האש שמהן רקחה ריטה סלט של חצילים,
ועגבניות פרוסות וקצת טחינה שרקחתי עוד בבוקר,
עונג בלתי רגיל - וכמובן יין.
זה היה החג האחרון,
ובטעות חשבנו שאנו רק בדוכן הראשון בתערוכת התענוגות אשר בעדן,
ונכונו לנו שנים רבות לשחזר את ההצלחה.
אבל,
אמרתי לגלעד,
אתה יודע שאנו נפגשים בתאריך היסטורי,
11 לספטמבר,
כי בתשיעי גלעד הלך לישון לאחר משמרת לילה,
אז קבענו ליום שני.
וביום החג האחרון,
חג שמחת תורה,
כשהזמן התקדם אל עבר שעת הבשורה המרה,
היו מספר הזדמנויות לבחוש בכל המילים,
הזכרונות והתיזמונים בחיינו ולתת להם פרשנויות המושפעות מהמתח ואי הידיעה וחוסר השליטה שלנו על הנעשה.
אז מה משך את גלעד להגיע לאיזור ההוא?
גלעד רצה לגור קרוב למקום העבודה התובעני שהיה לו,
מחזור של ארבעה ימי עבודה סביב השעון ולאחר מכן ארבעה ימים של מנוחה,
באיזו פינה נסתרת במדינה לתפוס את "כוס החורבות" יחד עם חברו הטוב ירדן,
שאיתו קפץ לאיסלנד לשלשה ימים
בפיסת הזמן שבין משמרת למשמרת בעבודתו באירלנד,
לשם נשלח בעל כורחו,
לאחר שניסה את כל התחבולות להתחמקות מהמשימה מעבר לים.
אבל לא רק התעסקות עם צילום ציפורים היו לו בראש בזמן החופשה שלו.
משימת היובל שלו הייתה קשורה לג'ינקי,
אהובתו אשר נושאת ברחמה את בתם,
בהקפצה לרופא כזה או אחר,
או בחידוש הויזה שנותרה תקועה במערכת שממילא אינה מצטיינת ביעילות ביצוע.
והאהובה שלו שואלת כל ציפור שחולפת על פניה,
ג'ינקי בתי היקרה,
אכן כן,
קיבלתי ושמעתי את הציוצים,
ואפילו הבנתי אותם,
הסירי דאגה מלבך,
את בידיים הכי דומות לידי אהובך,
ואשתדל לעשות הכל להשתוות לידיו.
אז גלעד בחר במקום המגורים החדש.
תחילה בקיבוץ ארז,
ואחר כך לנתיב העשרה.
גלעד השתדל לקצץ בהוצאות כדי להשאיר כמה שיותר למימוש החלומות שממתינים לו כל הזמן.
ולכן, בחר בקיבוץ ארז עם עלויות מגורים נמוכות, וחיסכון בתשלומי מס.
את הכסף שאגר אך לפרק זמן מועט,
אהב לראותו כמה שיותר מהר מעבר לדלפק,
כאשר מצידו שלו נחים בחיל ורעדה בליטוף רך ובחיבוק עז,
מצלמה, עדשה או כל אביזר אחר.
לא מזמן הוא התלבט לגבי רכישת העדשה ניקון 600 עם מכפיל מובנה,
אמרתי התלבט?
כן,
אבל זמן ההתלבטות של גלעד נמדד ביחידות ננו,
כמו במעגלים שהוא אמון עליהם בעבודה.
אם זמן ההחלטה היה בננו שניות,
ההנאה שלו מהמוצר הייתה מתמשכת ואין סופית.
"ציפור חמודה,
היכן אהובי שגם אוהבך?
מי יקחני לרופא?
ומי ינציח את דמותך על החיישן העצום במצלמתו?"
ואת הציפור תצייצי לה בעברית צחה אשר היא לא תבין,
ותוסיפי ציוצים שלבטח אותם תבין,
ואשר אולי ינטעו בה תקווה שהקשבת לה ותעבירי הלאה.
כל הדברים שרכש, עמדו לו להשגת השלמות של כל פעולה שעשה.
וכשהוא הגיע למימוש השלמות שחלם עליה,
נולדה שלמות נשגבה יותר,
והנה יש עוד מטרה להגשים,
וכך זה הולך וממשיך - עד...
שלפתע...
זה נפסק!
זה נעצר!
זה נדם!
ואתה יושב ותוהה עכשיו...
למה?
למה זה נפסק?
והתשובה פשוטה להפליא, כי זהו!
אי אפשר בעולמנו להגביה עוף מעבר ליכולת הפיזית,
הנפשית והמנטלית האנושית,
אם רוצה אתה להגביה,
חייב אתה לחצות את הרוביקון,
ולצאת אל מעבר לנהר היוצא מעדן,
כי משם תוכל להיפרד לארבעה ראשים,
לארבע רוחות השמיים,
לארבע משימות שונות,
ואולי תמצא עניין בזוויות יחודיות לצלם את עולמנו.
אתה חייב לעבור למצב של מלאכיות,
להיות מלאך.
ומלאכים מקומם לא כאן בעולמנו.
אם נאמץ את התפישה של ייעודינו בעולם,
באשר לשלמות שבה נולדנו,
או לפגמים מבטן שיצאנו איתם,
לכל אחד תפקיד נועד,
גם למצליחן ויפה התואר,
גם לפיסח ופגוע המוח,
לכולם תפקיד,
לעיתים להיות הגורם לאחר להביע את הטוב שבו.
וברגע שסיימת את תפקידך עלי אדמות,
הישארותך רק תגרום לקילקולך ולקילקול העולם שלמענו נבראת.
בני,
אנו לא יכולים להצביע בבירור,
מה היה המעשה שבגינו הפכת לשלם,
למושלם ולמילוי תפקידך בעולם.
אבל אנו יכולים לנחש.
ועכשיו בני היקר.
אספר לך מה המקום שבחרנו לך למנוחה,
מה העיר, השכונה, ואפילו הסביבה עם נקודה שלבטח תזכור.
אז בחרנו אמא ואני את גן יבנה כמקום המגורים שלך,
מקום שבו נולדתי להוריי שנה וחצי לאחר שעלו מתימן,
על כנפי נשרים - לא כאלה שאתה מצלם - עם דודך הצעיר בן ארבעת החודשים,
בכור יפהפה לאמו - סבתא שלך, שרה, שכל כך אהבה אותך,
ושאלה עליך תמיד.
אז הבכור הזה שהיה יפה לאמו,
חמדו אותו זרים והוא נעלם לנצח.
סבא וסבתא עברו להתגורר במחנה אוהלים בגן יבנה,
שם נולדתי,
שם באוהל,
וגם אחותי הגדולה נולדה ביום האחרון לשהותם באוהל.
גן יבנה הייתה בשבילי הדבר הכי מענג,
ולכן לאחר שעזבו הורי את גן יבנה כשהייתי בן שמונה וחצי,
חזרתי אליה שוב כשאני בן 48,
הגיל שלך נכון להיום,
ויהיה נכון תמיד,
כי אתה לא תגדל יותר.
אז זה המקום, והשכונה... וואו,
איזה נוף מדהים מסביב,
שכונה הבנוייה בניינים נמוכים,
בני קומה אחת לגובה של גמדים,
ואחד מהמבים הללו יהיה שלך.
פה לא רחוק,
אתה יוצא בכביש ופונה ימינה,
מגיע לכיכר וממשיך ישר,
יש עיקול שמאלה וימינה,
ובדיוק שם באנו אתה ואני להעיף את הדאונים שבנית בשקדנות מדהימה,
שם הכביש היה קטוע ולא מחובר לשום מקום,
כי הפיתוח ההמשכי לא היה מוכן עדיין.
אז שם תוכל אתה להמריא ולנחות,
גם אם יש תנועה,
אל דאגה,
לא יקרה לך דבר,
כי אתה רוח,
כי אתה מלאך!
הנה,
יש לך מקום שהוא גן פורח,
עם שדות מוריקים ואופק עד הים,
שאותו אהבת לצלם,
ואמרת שרק כאן מצאת שמש שוקעת
שהיא גם נראית נוזלת לים כשהיא נושקת למים.
לך לשלום בני,
צעד באון נסיכי,
אל עבר עולם שרוצים אנו להאמין,
שטוב יותר,
נקי יותר,
שמלא אמת,
ובעצם כולו אמת.
ואם תחפוץ לבקר מדי פעם,
גם ללא התראה,
תוכל בהחלט לעוף על רחפן אלינו.
ודע לך בני הבלתי נשכח,
עברת את המבחן בהצלחה.
אתה כבר לא כפיר כמו שהיית,
גם לא אריה,
אבל נוסף לך כתרי על ראשך,
ועכשיו אתה מלך החיות,
אני הליש, אזדקן עם בתך...זואי.
ונוכחים כאן יחד איתי.
ג'ינקי,
אמא, מעיין, ואופיר
ריטה, ליאת ודנה וגם גלי ברוחה – לא רחוק מכאן
עקב המצב הבטחוני המורכב מאוד,
שלא הצלחת להפנימו ברגעים שתרת אחר טרקטורונים באויר,
יש כאן רבים במעמד נוכח נפקד,
בני משפחה רבים,
חברים אין ספור,
ומכרים ככוכבי השמיים,
המודים לך על שחלקת איתם וחלקו הם איתך אהבה ורגעי אושר.
גלעד היקר,
תישאר כפי שהיית,
אל תשתנה בבקשה,
תזכיר לנו לעד את מידת הרצינות שאנו צריכים
לראות בה,
את החיים,
אחרת לא נוכל לחיות עוד.
תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.
שלך אביך,
שלא יוכל להשתנות,
וימשיך לקחת את החיים שנותרו ברצינות המתבקשת.
מאיר חיים יוסף כפיר
13/10/2023