יום גילוי המצבה
יום גילוי המצבה
שלום לך, גלעד.
כן! שלום לך, גלעד.
נראה לי פתיח חופשי בפנייה אליך,
הגם שאתה נמצא עכשיו,
בכמה דרגות מעלי.
מתכנסים אנו כאן היום,
כדי לערוך טכס גילוי מצבה,
שהושקעה בה מחשבה רבה,
יחד עם פשטות החומר.
אהבת לצלם טבע כפי שהוא,
וקיבלת, אבן גלילית מקור מחצבתך,
וטבעית, כפי שפעלת בשימוש במצלמה,
וכמעט, ללא שימוש בכלי עזר.
על המצבה חרוט שמך בלבד,
גלעד,
באותיות קידוש לבנה,
כדי שתוכל לזהות מלמעלה.
ומעל לשמך,
נמצא הקונוס, עם התריס הפתוח לרווחה,
כאילו שאפת מלוא ריאותיך, אויר לנשימה,
וליבך קפא, ומנע את הנשיפה החוצה,
וככה נותרת בפה פתוח, קורא לעזרה.
מתחת לשמך, על המצבה,
מופיעות שש תמונות,
האחת, שלא אתה צילמת,
והיא דמותך אתה,
וחמש האחרות,
צילומים, פרי עבודתך.
התמונות חלוקות במרחב שמתחת לשמך,
בשתי שורות ושלש עמודות.
בעמודה האמצעית,
דמותך בפורמט מאונך, ובולטת מעל קו האופק.
אוחז במצלמה בתנוחת המתנה,
ופניך לחזית, המביעות ציפייה,
שהטבע, יארגן את עצמו לצילום.
מתחת לתמונתך,
דואה הנשר האמריקאי,
שהרבית לצלמו,
והתואר "האמריקאי" הוא שמחבר אותך אליו,
ואין כמו האמריקאית שלך, בשפה ובדיבור,
ששבתה אותי תמיד, כששמעתיך.
בטור שמימין למעלה,
עץ הציפורים,
מיקומו למעלה מתחבר לשמים,
כשציפור אחת - נשמתך - מרחפת,
מעל, נפשות כולנו - הנאחזות בענפי העץ.
למטה בטור מימין,
נמצאת השמש האשדודית,
הנוגעת בים והנראית כנוזלת אליו,
ים המכיל את דמעות כולנו,
כאשר דמעותיך הנוזלות ממרום,
מדללות וממתיקות את שלנו.
בטור שמשמאל למעלה,
נמצאת התמונה המהממת,
אופק אל אופק נפגשים,
האחד בעולם העליון והאחר בתחתון,
וביניהם קרום דק של קרח,
כאשר המים מתחתיו,
מאפשרים את ההשתקפות המופלאה הזו.
כן, שני העולמות הינן השתקפות של האחר,
רק שבעליון יש רק נשמות,
ובתחתון יש גם נפשות.
למטה בטור משמאל,
האריה שאהבת לצלמו,
האריה הנראה, כמביט אל העתיד,
המביע תבונה במראהו, כראוי למלך החיות,
הרי הכתרתי אותך כך, ליש שכמוני.
האריה מחובר אל האדמה,
כפי שהיית בעודך מתהלך על הארץ.
היום אתה משקיף משמים,
ממעון משכנו של בורא עולם,
צופה בצעדינו,
ומברך אותנו, בכל יום ושעה, להצלחת משימתנו,
שהיא,
השגחה על אהובתך ובתך, שעדיין לא נולדה,
ואחר כך,
כשתבכה,
תזחל,
תדדה,
תרוץ,
תרקוד,
תצלם,
ותתרומם מעלה מעלה,
מעבר לדרגות שאליהן הגעת.
לא בטוח שאנו נהיה כאן עד אז,
אבל נשאיר הוראות הפעלה, לבאים אחרינו.
אלה התמונות.
ואתה לבטח שואל את עצמך,
ומה לקונוס פעור התריס,
ולמצבה שכאן?
נסיעתי האחרונה מחוץ לגבולות המדינה שלנו,
הייתה לאירלנד,
כמו נסיעתך שלך אתה, לאותה מדינה שלא אהבת,
עם קפיצה קטנה שלך, לאיסלנד.
כמו ביוון בנסיעה הקודמת שלי,
ניסיתי לעטוף בשמיכת פוך נהר, נחל או מפל,
אך גם אז, לא הייתי מקבל ממך ציון גבוה על התוצאות,
כי מה שהיה חסר לי להצליח בזה,
היה נשיאת ציוד במשקל גופי,
או לקחת את חוכמתך וניסיונך, שהיו כבדים אף יותר,
כי אמרת לי, שהנופים,
אותך, פחות מעניינים,
אז קבענו לנסוע, לקוטב הדרומי.
אז הערה קטנה בנושא זה,
היא,
שנצטרך לדחות את המסע לקוטב,
כי עד כמה שזכור לנו,
התעניינת באיזה גיל נכון לקחת את זואי למסע שכזה,
ואנו מניחים ששאלתך גם ללא מענה,
הינה בקשה ממך.
ונשתדל לעשות ככל יכולתנו,
למלא את שאלתך,
שברור לנו,
שהייתה זו,
משאלתך.
אבל עכשיו,
ובהזדמנויות אחרות,
נהיה עומדים במקום הזה,
אל מול המצבה,
אל מול הגל-עד הזה,
שאליו מתנקזים כל מפגשינו הגשמיים היום ובעתיד,
ונעמוד אל מול הקונוס הממקד אותנו כיחידה אחת מולך,
ומה שיפה בקונוס הממוקד שהצבנו כאן...
עם מהירות תריס אפס,
שכל המראות והתנועות שלנו,
מוצגות לפניך כשמיכת פוך מלטפת,
שבה תוכל להתכרבל,
ולחוש את הרכות והליטוף שאנו מעניקים לך,
בכדי שתחוש את חום אהבתינו אליך.
וכשלא נהיה כאן,
כאן ליד הגל-עד שהקמנו לך,
נספר בתכונותיך הנפלאות באוזני כול.
עיניך שהביעו תמימות ורכות,
פיך שהפיק מרגליות,
שלא חדל להסביר וללמד,
כל מי שחפץ במידע.
ידיך שליטפו ברוך,
גב כואב ושיער מתבדר.
רגליך שצעדו בכל דרך,
למען אחרים.
ליבך שאהב ללא מצרים,
את אהובתך שהותרת לנו,
לנחם, לעודד, ולתת לה,
משענת לחיים טובים.
ומעל הכל החיוך המשגע שלך,
הנשקף בעודך מחזיק תינוק בזרועותיך,
וברור שחלומך באותם רגעים,
הייתה זואי, שלך.
אז,
גלעד,
עומדים אנו כאן מול הקונוס והעדשה,
שהתריס קפא בתוכה,
לומר לך,
אנו לא נעצום עיניים.
נקפיא את תריס עינינו הפקוחות,
למען לא נאבד ולו-
תרחיש קצר ככל שיהיה,
מאהובתך, ומבתך, נכדתנו.
גלעד,
בני היקר,
היפה, והחכם,
האוהב והאהוב...
מספרים רבים עליך,
כמה היית מסמר של כל דבר,
כמו אירוע, מפגש,
ואפילו הגעה למקום העבודה.
אז דע לך, מסמר היית,
ומסמר עדיין תתהלך בינינו,
ומסמר תישאר לנצח,
בתוכנו.
וחודך יהיה מלטף על עורנו,
וחידודי לשונך ינוגנו על שפתינו.
ואמרותיך יהיו דבש בפינו,
ותמונותיך שהנצחת בשום שכל ותבונה,
ירצדו ויפזזו מול עינינו.
ולמרות הכל אתה תהיה נוכח מולנו,
כמו תמונה בתוך תמונה,
אתה תהיה תמיד ברקע,
בשכבת הבסיס של חיינו.
ואם דמותך נעלמת לרגע,
תצוץ יום יום אהובתך, שתזכיר אותך,
בעצם נוכחותה, או בצליל הטלפון,
על פוסט הבוקר, שעלה לאוויר.
וזה יתעצם בתום חודשיים לערך, מלכתך מאיתנו,
בזכות תינוקת פרי עץ הדעת והאהבה,
אשר תהיה, תרכובת העשויה ממך,
ומאהובתך.
גלעד, בני היקר.
כה הפלאת לבחור שם לבתך שתיוולד,
שם, המזכיר את מצב הצבירה שלנו,
מצב שאנו צריכים להפנים,
חיים.
שכל עוד אנו זואי(חיים),
ניוולד כל יום מחדש,
ולא! נמציא את עצמינו מחדש,
כי זו היא (זואי) - היא תמצית החיים,
תמציתה של - זואי.
זו הייתה תמציתך,
עד אשר החלפת מצב צבירה אחר.
אך תמציתך הרוחנית נותרה,
ואף התעצמה מאז לכתך.
תמיד שאלתי, ושואל כל אדם,
למה צריכים לשנות מצב צבירה...
האם כדי,
שימצאו שימוש במה שהיית?
והתשובה פשוטה עד למאוד.
אין אנו מרגישים ביתרונו של אדם,
אלא אם הוא חסר, וחבל.
כן, חבל על דאבדין ולא משתכחין.
לא
!
לא, גלעד!
לא נשכח אותך,
ולא נשכח את האירוע בו ריחפת לשמיים.
אינני יודע אם אני איתך,
כי איני יכול להגיע אל מעלתך,
אבל אתה איתי לנצח.
אביך שאהב אותך מאוד,
ואוהב אותך יותר,
עכשיו,
ולעד.
מאיר חיים (זואי)
אבא של גלעד
כן, אבא שלך.
1 לדצמבר 2023