דמעות שניקוו בעל כורחי
לעיתים מציפה אותי כמות גבוהה מאוד של דמעות, שאתה חש, שאינך יכול להוריד את העפעפיים,
שמא תגרום לכל הדמעות לגלוש מטה על לחייך, או אז תתגלה ערוותך בפני כול.
החשש הזה אינו מסיבה שאתה מתבייש בזה שאתה מזיל דמעה או בוכה,
אלא שמא הילדה הקטנה תחוש עצב, לכשתראה את הסבא שלה במצב זה.
אני מקפיא את תנועת העפעפיים לשם כך.
גלעד ...
ניצבים אנו,
בסמוך לקברך,
כבמעשה של הצהרה והבטחה -
שלא שכחנו,
ושלא נשכח אותך,
כל עוד חיים אנו.
גלעד,
לפני שנים רבות,
יצאת לתור את העולם,
וביקרת במקומות רבים,
במדינות, ובאיים שבים,
כשחזרת פעם אחת ואמרת לי:
"מצאתי."
ומאז, מדינות רבות ניסית,
ואיים אין־ספור חקרת.
ולאחר למעלה משני עשורים,
השגת את היעד,
ולכדת את שכבר מצאת.
68 ימים חלפו מאז,
שדמך נזל אל הים.
הים שנשקף ממקום מגוריך,
שממנו שלית קודם,
את הצדפה.
הצדפה שעטפה בדר,
פנינה שהפכה לזואי,
זואי בדמותך,
שהעניקה לנו חיים,
חיים -
בגימטריה 68.
את הצדפה,
אמור היית אתה לטפח,
וללוות אל המשבר (כסא היולדת).
אך לצערנו כי רב,
חווינו רצף משברים (אסונות).
המשבר הראשון -
לכתך ללא עת,
והדרך הנוראה שבה זה קרה,
היווה את...
המשבר שניפץ את לוחות הברית,
והפריד בין שני מרכיביו -
מרכיבים שאמורים היו,
לקיים משפחה.
האסון,
שבאיבחה גורלית,
קטע את החוט,
שהחל להתעבות בינינו.
המשבר השני -
ניפוץ האחדות,
והערבות ההדדית,
שבלעדיהם,
אין זכות קיום למדינה שלנו.
וכבר הערת בפניי,
את סלידתך,
ואי שביעות רצונך,
ממה שקרה,
בשנה שקדמה לאובדנך.
אך לא ידעת אז,
שזהו רק החציון הראשון.
ומקווים אנו,
שיימצא מרפא לעמנו,
כמו שכתוב בישעיהו שיש תקווה לחיים טובים יותר,
בנבואתו שאומרת כך
"וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה
כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם
כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים בְּיוֹם חֲבֹשׁ ה'
אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא" (ישעיה ל כו);
"לֹא יִשָּׁמַע עוֹד חָמָס בְּאַרְצֵךְ
שֹׁד וָשֶׁבֶר בִּגְבוּלָיִךְ וְקָרָאת יְשׁוּעָה חוֹמֹתַיִךְ
וּשְׁעָרַיִךְ תְּהִלָּה" (ישעיה ס יח).
המשבר השלישי -
הוא המשבר שישבה עליו אהובתך,
בעת שבתך באה לעולם.
אם בימים כתיקונם,
אישה הכורעת ללדת,
חשה מתח לפני ושמחה אחרי,
אהובתך חשה שבר נורא,
וניפוץ של כל התוכניות,
שנכונו לכם.
ליווי שלך לכל צעדי ההריון,
נוכחותך איתה בחדר הלידה,
ליווי בכל צעד שלאחר הלידה, וחיים משותפים -
כל זה נשלל ממנה.
כל החוסרים הללו,
ניקרו במוחה,
ולא נתנו לה מרגוע,
עד היום הזה.
גלעד,
כאדם חד עין בחייך,
יודעים אנו שצופה אתה בכולנו,
הרי לשם כך,
הצבנו צמצם פתוח במצבתך.
היית אחוז ריגוש לקראת צילום התינוקת
בעדשה שרכשת לשם כך,
שאותה נשאת בדביקות איתך לכל מקום,
ואני בטוח שעדשה זו הייתה מלווה אותך ימים רבים עוד בהתנסויות,
וכל זה כדי להכין עצמך לרגע הגדול.
גלעד,
חיי כולנו השתנו,
חלק מהמשימות שלקחנו על עצמנו,
הינן פרי הבטחותיך לאהובתך,
והוספנו כהנה וכהנה משלנו.
הותרת בידינו צדפה,
ממנה בקעה פנינה,
את הצדפה שמרנו,
בגנזך, קרוב אלינו.
הפנינה כיצור חי,
הפכה לפרח,
המתפתח מיום ליום,
במראות קולות וצבעים.
את הפנינה שיבצנו,
בכל צעד בחיינו,
היא האויר בריאותנו,
הדם הזורם בגופנו,
הכוח שמניע אותנו,
התקווה שמפעמת בנו.
חשים אותך איתנו,
בנוכחותה לצידנו,
נישאת על זרועותינו,
ככתר בראשנו.
גלעד,
גם כשהפנינה בקעה,
נותרה הצדפה כלביאה,
מוגנת,
ומגוננת על בתה,
הפנינה,
וכמו בספארי... חזית,
אתה בבני מינך.
גלעד,
לא נוחמנו בה,
הגעגוע אינו פג,
הבכי מתעורר לעיתים,
וילווה אותנו תמיד,
כל אימת שיזכר שמך,
בכל פעם שיעלה,
שמה של הפנינה,
כשקולה יישמע,
צחוקה ירעם,
פניה ייראו,
יופיה יזהר,
ופיה יפיק מרגליות.
כן, לא נוחמנו בה,
הנחמה תמתין לגואל,
הגעגוע ינסוק וידאה,
הלב ידאב עד כאב,
הבכי יפרוץ במסתרים.
הדמעות אינן זולגות,
נקוות כאגם הן,
בגלגל העין שגואה,
אך מקפיא מהלכו,
ממאן להזילן,
אל מול חיוכה של הפנינה,
שלא תעוות פיה,
תכווץ עיניה,
ותדמע גם היא,
כמראה מול פני.
גלעד,
קיימותך וחסרונך,
נוצרו כמעט יחד בלידתך,
בהפרש של 21 חודש,
תקופה של חלומות.
ומתקיימים לאחר לכתך,
זה לצד זה מזה שנים עשר חודש,
וימשיכו ככלים שלובים,
כל עוד נשמה באפינו.
קיימותך בזואי שלך,
מתנפצת בפנינו בזואי שלנו,
חסרונך, כמו אהבתך,
שהייתה ללא תנאי לכל חי,
מעצימה את אהבתינו לך,
ולכל מי שהותרת כממשיכי דרכך.
דמעות השמחה שמציפות את עינינו,
כל אימת שחווים אנו התפתחות וקידמה בפרח שהותרת לנו,
מחמיצות בד בבד עם העצב שיורד על פנינו וצורב את ארובות עינינו ופנינו, בואך ליבנו.
גלעד,
צר לנו שמיד מוחים אנו אותן,
ולו בגלל שלא יצרבו את עלי הכותרת
של הפרח שלך,
הצופה בנו,
הפרח שלנו,
שלא תצפה בחיותך.
גלעד,
צר לנו שמיד מוחים אנו אותן,
ולו... בגלל שלא יצרבו את עלי הכותרת -
של הפרח שלך,
הצופה בנו,
הפרח שלנו,
שלא תצפה בחיותך.
גלעד,
נוח על משכבך בשלום,
בני האחד והיחיד,
נמשיך לשוחח,
מחדר העריכה.
ועוד משהו גלעד,
השמת אל לבך,
שנפקדת, ואוזכרת לאחר שנים עשר חודש,
באותה שנה?
מחר בערב,
תחל שנה חדשה,
מנפלאות הלוח העברי.
גלעד,
קדוש אתה,
ברך אותנו בשנה חדשה אמיתית,
שנה בה ישובו כל יקירינו,
שעדיין מוחזקים בידי בני עוולה,
חטופות וחטופים,
נרצחות ונרצחים,
נופלות ונופלים,
שנת שקט ושלוה,
שנת אהבה וקבלת השונה,
במשפחה, בקהילה ובמדינה.
ברך אותנו, בני,
ונאמר אמן.
אביך
מאיר חיים יוסף כפיר,
שממנו נותר,
מאיר יוסף...
כי "חיים" שאלת לבתך - זואי,
ואת "כפיר" המרתי לליש עבורך,
בכתר שהענקתי לך,
ביום קבורתך.
ושוב,
קשה הפרידה ממך,
למרות שאוכל לבקר יום יום,
לך לשלום בני גלעד,
ליש, מלך החיות,
בחייך היית,
נשוא החיות שבי.
היום יום שלישי,
כ"ח באלול ה'תשפ"ד,
1 באוקטובר 2024