שלבי האבלות והצער
jkjlkasjflasd
השלבים במסע שלא ביקשנו
תקציר השלבים במסע הזה, ארוך מאוד. החל משעות הצהריים שאז נפל האסימון שאי ענייתך לשיחות שיזמנו, הוא פועל יוצא שהנייד כבוי, ואין הדבר מקובל כשאתה מכונס בבית וכל האמצעים שעומדים לרשותך אינם מעירים את הנייד משנתו, הביאונו למסקנה שאינך בבית כפי שציפינו, ויצאת לתור אחר רקטות ויירוטים.
כמנהגך, לא שיתפת אותנו במידע, של מי הם חבריך ומה האמצעי להשיגם, כן...נכון,
המסע שציפינו לו שבוע
מסע ההלוויה היום, אינו מסע. אלא נהיגה עד לבית העלמין, ומפתחו ועד לקבר, הדבר דומה אצל כולם. אבל ליווי הדגלים דמשום מה ניפנוף הדגלים שהיה עד מספר ימים קודם, הבעת תמיכה או התנגדות, הפיל את המתרס שהיה בין המנפנפים בינם לבין עצמם.
וכמו שבתנ"ך משתמשים בתיאור, "ותשקוט הארץ ארבעים שנה" מקווים אנו שנתעלה על מספר השנים, ויהיה זה לנצח.
השבעה כהמשך לששת הימים
השבעה, הינה מושג מקובל בתהליך ההחלמה של תחושת האובדן, ובמקרה שלנו, גם תחושת האסון. במקרה שלנו, נוסף שלב נוסף, מלחמת ששת הימים, כי אכן במלחמה היה כל העם, ואנו נלחמנו על השאלה ... איפה גלעד? ומה בעצם קרה לו, ובאיזה נזק גופני הוא יצא מזה. לא שזה חשוב היה לו, אבל לנו זה חשוב לאין שיעור, כמו לכל אחר שהיה במצבינו
מניחים מצבה על הגולל
ככל שהתקדם הזמן במהלך השבעה, הבנתי שלגלעד מגיעה מצבה מיוחדת, מצבה שהוא יהיה חלק ממנה, שמקום לידתו יהיה חלק ממנה, וכך נבנתה המצבה במוחי, יחד עם האומן שיצר אותה, שמקום מושבו מטרים ספורים ממקום לידתו של גלעד, שם רחוק בעמק.
וכך, נרקם הרעיון שאבן הראשה תהיה אבן טבעית, מהגליל, ולבושה ייבנה מתחביבו ובהישגיו בתחום זה.
האבלות תמה והכאב המתמשך
בשונה לשבעה שמצופה ממך לשבת על מקומך שבעה ימים, בתקופת ההשלמה לשלושים, אתה עסוק בלבצע את כל המשימות שאמורות להגיע אל סיומם לפני השלושים, וכאלה שחייבות במשנה מרץ לקדם כי למשימות השונות יש את התיזמון שלהן, וכך גם למשימה הדחופה מכל, שהשלושים היא צעד אחד מיני רבים שעלינו לעבור כדי להגשימה,